תרצה אתר נולדה בתל-אביב בראשית שנות הארבעים ,כאשר הבריטים שלטו בארץ ובאירופה השתוללה מלחמה. תרצה, כדרכם של ילדים, הייתה עסוקה בחבריה ובחברותיה, שיחקה במשחקי חצר, הופיעה בטקסי בית-הספר וכתבה שירים לעצמה ולסובבים אותה.

עוד לפני שעלתה תרצה לכיתה א' היא ידעה קרוא וכתוב וחיברה שירים. היא הייתה ילדה חכמה, עליזה ויפהפייה, בתם היחידה של המשורר נתן אלתרמן, שהיה "משוררה של תל אביב הקטנה" ומבכירי המשוררים בארץ, ושל שחקנית התאטרון הידועה רחל מרקוס. תרצה ינקה מאביה ומאִמה את אהבת האמנות ואת אהבת המילים, וכשגדלה הפכה לשחקנית ולזמרת, למשוררת, למתרגמת מחזות ולסופרת ילדים. אבל תרצה הקטנה לא כל כך נהנתה מהייחוס המשפחתי שלה. לא פעם היא הסתובבה מתוסכלת ועצובה וקינאה בילדים שגדלו בבתים 'רגילים'. תרצה לא הבינה למה הוריה לא נוהגים כשאר ההורים. למה, למשל, אביה לא הולך בבוקר לעבודה כמו שאר האבות, אלא נכנס לחדר-העבודה שלו, סוגר את הדלת ומסתגר שם שעות ארוכות. אפילו כאשר יצא משם, הלך לשבת בבתי-קפה. תרצה העריצה את אבא שלה, אבל לפעמים חשבה שהוא בטלן. רק כשגדלה, הבינה שאביה עבד קשה מאוד, כתב וכתב וכתב – גם בחדר-העבודה וגם בבית-הקפה. לפעמים היא גם התאכזבה מאמא שלה, שנעדרה שעות ארוכות מהבית כדי להציג בהצגות וכדי להשתתף בחזרות. בערבים זה הכי הפריע לה. האם יצאה להצגה, בלי להקריא לתרצה סיפור לפני השינה, ותרצה הקטנה נשארה עם סבתא שלה.

הנה מה שסיפרה תרצה אתר על ילדותה:

הייתי מביטה אל הדירות שממול. הייתי רואה אצל החברות: שעת הצהריים מגיעה, או שעת הערב, והכול מתאספים סביב השולחן לסעודה. ואצלנו – כל אחד חוטף, כל אחד בשעה אחרת. אבא – יש לו שעות משלו. אמא – בוודאי שיש לה שעות אחרות, בגלל ההצגה הממתינה בערב.

כאשר הפכה תרצה אתר לאמא בעצמה, היא החליטה להתמסר לגידול ילדיה ולא להיות שחקנית כמו אמא שלה. אמנם היא המשיכה לכתוב, אבל כתבה בבית – בקרבת הילדים. בערבים הייתה הולכת לישון מוקדם עם ילדיה, לאחר שקראה להם סיפור כמובן, ובארבע בבוקר, כאשר הילדים עוד ישנו, הייתה מתעוררת ומתחילה לכתוב ולתרגם.

תרצה אתר נהגה להשקיף על ילדיה ולהקשיב לדיבוריהם, ואחר-כך סיפרה עליהם בסיפורים ובשירים. הספר נוני נוני, אין כמוני מבוסס למשל על רעיונות שהציע בנה לשירים, עוד כשהיה בן שנתיים-שלוש: שיר על טרקטור, שיר על אקורדיון... תרצה אתר הפכה את הרעיונות האלה לשירים, הדפיסה אותם במכונת כתיבה, תלתה אותם על קיר חדרו של בנה הקטן ולבסוף כינסה אותם בספר. לבתה, יעל, כתבה תרצה את יעל מטיילת, וכשיעל עלתה לכיתה א' כתבה את אמא הולכת לכיתה א'.

תרצה אתר נפטרה בגיל צעיר יחסית, אבל שיריה וסיפוריה ממשיכים ללוות אותנו עד היום. הנה כמה מהם: האריה שאהב תות, ילד קטן וילד גדול, מלחמה זה דבר בוכה, נמנימם.