נתן אלתרמן נולד בעיר ורשה שבפולין, ושם נולדה גם האהבה הגדולה שלו לנוף של העיר ולחיים בעיר. ורשה הייתה עיר גדולה וסואנת, עשירה בחיי תרבות, חיי לילה, רוכלים, תיבות נגינה ובתי מלאכה. הבית של הוריו היה תמיד הומה אדם – מילדים ועד סופרים מפורסמים – שבאו לבקר את אביו. אביו, יצחק אלתרמן, היה מחנך דגול, שהקים את גן הילדים העברי הראשון, ואהב לארח אורחים. וכך מגיל צעיר מאוד ספג אלתרמן את אווירת העיר ואת אורח החיים של סופרים ואומנים.
בילדותו גר אלתרמן בכמה ערים נוספות באירופה. כאשר היה בן 15, בשנת 1925, עלה לארץ עם משפחתו, גר בתל-אביב ולמד בגימנסיה הרצליה. אלתרמן היה נער מסוגר וביישן, מגמגם מעט ושתקן, שאהב לכתוב חרוזים ושירים. הוא התאהב בתל-אביב ממבט ראשון. תל-אביב של אותם ימים הייתה שונה מאוד מהערים הגדולות שבהן גר אלתרמן באירופה. תל-אביב הייתה אז עיר קטנה של ים וחולות, צריפים והרבה שמש. אלתרמן הצעיר ראה לנגד עיניו איך העיר גדלה ומתפתחת, איך היא קולטת עוד ועוד אנשים, איך החולות שלה מתכסים בכבישים ובבניינים, איך נבנה בה נמל ואיך אוטובוסים מתחילים לחלוף בה במקום גמלים. כל האירועים האלה ריגשו את אלתרמן מאוד, והוא כתב עליהם בשיריו. לאלתרמן היה כישרון מיוחד לבטא את הרגשות שלו באמצעות השירים. בחיי היומיום הוא היה מסוגר ומהורהר וכמעט לא סיפר דבר על עצמו, אבל בשירים הוא חשף את הרגשות ואת המחשבות שלו, ונתן ביטוי לדמיון העשיר והמפותח שלו.
אלתרמן כתב גם למבוגרים וגם לילדים. הנה כמה דברים שכתב לילדים: האפרוח העשירי, מעשה בחיריק קטן, זה היה בחנוכה או נס גדול היה פה, מעשה בפ"א סופית, עוג מלך הבשן, ספר התבה המזמרת וספר החידות. אלתרמן גם תרגם שירי ילדים מהספר פו הדוב, שירים מאת קדיה מולודובסקי, אגדות מאת הנס כריסטיאן אנדרסן ועוד.
בזכות שיריו הנפלאים הפך אלתרמן לאחד המשוררים החשובים והאהובים ביותר בארץ. הוא קיבל את פרס ישראל לשירה, השפיע על פוליטיקאים ועל העם כולו, רבים משיריו הולחנו ועד היום משמיעים אותם ברדיו ומקריאים אותם בהזדמנויות חגיגיות.
אבל אנחנו, "התל-אביבים", נזכור בעיקר עד כמה אהב את העיר הזאת, שבה כתב, חי, התחתן, הוליד את המשוררת תרצה אתר.
אחד השירים שהולחנו ומושמעים רבות הוא השיר דצמבר, שמתאר את תל אביב.
רֵיחַ יָם וְרוּחַ סְתָו
וּמִיץ שֶׁל תַּפּוּחֵי-זָהָב,
וּמִין סַגְרִיר מָתוֹק-חָמוּץ
מוֹשֵׁךְ מִבַּיִת אֱלֵיי חוּץ,
לָלֶכֶת-לֶכֶת וְלִנְשֹׁם
אֲוִיר שְׁקִיעוֹת כָּחֹל-אָדֹם.
אֲוִיר שְׁקִיעוֹת, נִיחוֹחַ דַּק,
הַגֶּשֶׁם זֶה-עַתָּה נִפְסַק.
עֲלֵה וְשׁוּט וְהִסְתַּכֵּל
עַד מַה יָּפָה הִיא הַתֵּבֵל.
הַפָּנָסִים חִוְרֵי פָּנִים,
כְּחֻלּוֹת עֵינֵי הָעֲנָנִים,
וּמַשֶּׁהוּ מוּזָר כָּזֶה
לוֹחֵץ דּוּמָם עַל הֶחָזֶה,
לוֹחֵץ, קוֹרֵעַ וְדוֹרֵשׁ-
הַלֵּב רוֹצֶה לְהִתְעַטֵּשׁ.
אֲוִיר שְׁקִיעוֹת, נִיחוֹחַ דַּק,
הַגֶּשֶׁם זֶה-עַתָּה נִפְסַק.
עֲלֵה וְשׁוּט וְהִסְתַּכֵּל
עַד מַה יָּפָה הִיא הַתֵּבֵל.
דֶּצֶמְבֶּר- חֹדֶשׁ מְקֻטָּר
רֵיחוֹת תַּפּוּחַ וּמָטָר,
אַתָּה נוֹתֵן כֹּחוֹת גְּנוּזִים
לַהֲרוּגֵי הַתַּמּוּזִים,
אַתָּה יוֹדֵעַ לְהָשִׁיב
מְעַט אָבִיב לְתֵל-אָבִיב.
אֲוִיר שְׁקִיעוֹת, נִיחוֹחַ דַּק,
הַגֶּשֶׁם זֶה-עַתָּה נִפְסַק.
עֲלֵה וְשׁוּט וְהִסְתַּכֵּל
עַד מַה יָּפָה הִיא הַתֵּבֵל.
© הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם. http://www.acum.org.il
