עיר לבנה/ נעמי שמר
מקצף גל ועננה
בניתי עיר לי לבנה
כמותם קוצפה, כמותם שוטפה
כמותם יפה
עם בוקר צח חלון נפקח
ואת ילדה צופה בו כך
כמו יונה הנכונה למעופה
© כל הזכויות שמורות למחברת ולאקו"ם.
כבר בימיה הראשונים כונתה תל-אביב "העיר הלבנה", בזכות הבתים הלבנים שנבנו בסגנון מיוחד. הבתים הללו נמצאים בעיקר במרכז העיר.
הדובר בשיר מתאר תמונה דמיונית – העיר כולה עשויה קצף גלים ועננים. הדובר מסביר שהתמונה הזו עלתה בדמיונו מכיוון שהעיר לבנה כמו הגלים והקצף, וכמותם גם קוצפת, כלומר סואנת ושוטפת בעוצמה.
בחלק השני של הבית הראשון, הדובר פונה אל ילדה הניצבת בבוקר אל מול חלון פתוח וצופה אל העיר "כמו יונה הנכונה למעופה", כלומר רוצה לצאת אל העיר, לרחף מעליה כציפור, ולהשתתף בכל המתרחש בה. האם גם אתם, כמו הילדה שבשיר, השתוקקתם פעם לצפות מלמעלה בעיר שאתם גרים בה?
כי בא השחר והאור
וכל עירי תצא לסחור
ועמוסה היא משא
לעיפה
הנה עירי גדולה כאור
ואת גרגר אבק אפור
גרגר אבק שדבק
לצעיפה
© כל הזכויות שמורות למחברת ולאקו"ם.
בבית השני של השיר התפזר החלום, והדובר מתאר את העיר המתעוררת לחיים עם עלות השחר. העיר עסוקה בקנייה ובמכירה, כפופה תחת כובד המשא. העיר מתפתחת ומתפתחת והיא גדולה כמו אור, שאין לו גבולות. החזרה על המילה "אור" (בשורה הראשונה ובשורה החמישית) מדגישה שוב את הצבע הלבן שמאפיין את העיר. והנה, מול גודלה של העיר, הילדה הקטנטנה כמעט בלתי מורגשת: "ואת גרגר אבק אפור". הדובר מדמה את הילדה הקטנה לגרגר אבק זעיר שרק נתפס בצעיפה של העיר העצומה.
מקצף גל ועננה
בניתי עיר לי לבנה
כמותם קוצפה, כמותם שוטפה
כמותם יפה
עם ערב רך חלון נפקח
ואת ילדה צופה בו כך
כמו מלכה המחכה לאלופה
© כל הזכויות שמורות למחברת ולאקו"ם.
בבית השלישי הכול נרגע, הדובר חוזר להקבלה בין דמותה של העיר היפה ובין קצף הגל והענן. הילדה שבה לביתה והיא שוב צופה מבעד לחלון, עתה כבר שעת ערב והיא "כמו מלכה המחכה לאלופה" – כלומר מדמיינת את עצמה כמלכה הניצבת גבוה, משקיפה אל ממלכתה ומחכה "לאלופה". ומי הוא האלוף שהיא מחכה לו? אולי אהובה? מה אתם חושבים?
כי בא הלילה השחור
עירי מוארת סחור סחור
ואורותיה רביד לך
על צוואר.
הנה עירי גדולה בליל
והיא ארמון ענק אפל
וילדתי בו מולכת
עד מחר.
© כל הזכויות שמורות למחברת ולאקו"ם.
בבית האחרון של השיר יורד לילה על העיר, אבל היא עדיין מוארת ורוחשת תנועה ("סחור סחור"). אורותיה של העיר כמו מקשטים את הילדה כתכשיט זוהר על צווארה. והדובר מפליג עוד בדמיונותיו, והנה העיר הגדולה נראית בלילה כמו ארמון ענק ואפל, שמשמש משכן לילדה המולכת על העיר עד ששוב יאיר היום –
ואולי כל השיר הזה מספר חלום שחלמה הילדה?
