דמיינו לעצמכם את העיר תל-אביב בלי בניינים גבוהים, בלי כבישים, בלי אינספור מכוניות דוהרות, אוטובוסים מרעישים ומפיצי עשן והמוני אנשים ברחובות. כך תיאר את העיר יצחק יצחקי בשירו "גן השקמים":
גן השקמים/ מילים: יצחק יצחקי, לחן: יוחנן זראי
היה היו כאן פעם שקמים,
חולות מסביב וגם נוף.
העיר תל אביב של אותם הימים
היתה בית בודד על החוף.
ויש לפעמים נערכו ישיבות
מתחת שקמים אז בצל,
וליד העצים צחקו הבנות
וענו בזמרה: "הי ילל".
פזמון:
כן זהו, כן זהו,
זה גן השקמים.
היו גם כאלה
אי אז בימים.
גדלה תל אביב מסביבה פרוורים
הכל בה תוכנן ונבדק.
נבנו בה כבישים נשכחו השקמים
והלבין אז ראשם מאבק.
הכל כאן נבנה בקצבו של הדור -
חנויות ובתי שחקים,
אך רק אם נפנה מבטנו אחרו,
ניזכר בשקמים ירוקים.
פזמון:
כן זהו, כן זהו,
זה גן השקמים.
היו גם כאלה
אי אז בימים.
היום השקמים נעלמו ואינם -
רק שלט את שמם עוד מזכיר,
כמה ציפורים וספסל מיותם
ניצב בליבה של העיר.
ומושך הוא אליו, כשהערב יורד
ועולים במרום כוכבים,
קבצן מן הרחוב או הלך בודד
או זוג צעירים אוהבים.
פזמון:
כן זהו, כן זהו,
זה גן השקמים.
היו גם כאלה
אי אז בימים
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם.
הדובר בשיר נזכר בדמיונו בתל-אביב אחרת, כשהיא הייתה עוד עיר צעירה. בבית הראשון של השיר הדובר מזכיר בגעגוע את עצי השקמים, את החולות ואת הנוף של תל-אביב בימיה הראשונים. במקום מאות הבניינים וגורדי השחקים, עשרות בתי-הקפה והחנויות בתל-אביב של היום, תל-אביב של אז הייתה רק "בית בודד על החוף", אנשים היו נפגשים בחוץ בצל עצי השקמה, חבורות חבורות, משוחחים, צוחקים, ושרים משירי ארץ ישראל.
השיר נכתב בתחילת שנות ה- 50. הדובר מציין את השינוי הגדול שחל בעיר מאז שהיא נוסדה בשנת 1909, והוא מתגעגע לימי גן השקמים הרחוקים. המשורר מדגיש את הגעגועים העזים שלו באמצעות השימוש בפעלים רבים בזמן עבר לכל אורך השיר: "נערכו", "צחקו", "תוכנן", "נבדק", "נבנה", "נעלמו". בשיר יש גם ביטויים רבים אחרים שמעוררים תחושה חזקה של תקופה רחוקה ואחרת: "היו היו", "הייתה", "אי אז בימים", "נפנה מבטנו אחור".
בבית הרביעי של השיר הדובר מצטער על כך שבתל-אביב לא נותרו שקמים, השקמים "נעלמו".
ואתם, האם ראיתם פעם שקמים בתל-אביב?
השקמים הם הסמל שמחבר השיר משתמש בו כדי לסמל את תל-אביב של פעם. איזה סמל הייתם בוחרים לתל-אביב של היום?
