מצפון לנהר הירקון, בשטח שגובל בים במערב, בערים הרצליה ורמת-השרון בצפון, ובכביש גהה במזרח, משתרע האזור המכונה צפון העיר. אזור צפון העיר נחלק לכמה שכונות, וכיום גרים בו כ-95,000 תושבים. הבנייה מצפון לירקון החלה בשנת 1954, והשכונה הראשונה שנבנתה מצפון לירקון היא "רמת אביב הירוקה". במהלך השנים נוספו אליה שכונות רבות, כמו נווה אביבים, נווה שרת ורמת אביב ג'. כיום הולכות ונבנות באזור הזה עוד ועוד שכונות חדשות, וביניהן המשתלה, רמת אביב החדשה, תל ברוך החדשה ועוד. כשתושלם הבנייה של כל השכונות המתוכננות, תוכפל אוכלוסיית האזור.

פרוייקט מגדלי נאמן, בעיצוב האמן יעקב אגם
© באדיבות חברת אזורים

בשכונות שבצפון העיר יש מגוון גדול של בתי מגורים: בתי שיכון פרטיים עממיים, הבנויים בטורים בני קומתיים, בתים משותפים בני ארבע-חמש קומות, וגם וילות וקוטג'ים. שטחי הציבור בשכונות שבצפון העיר נרחבים למדי, וברוב השכונות יש מרכז מסחרי בלב השכונה.

שכונת רמת אביב הירוקה

לאחר קום המדינה הגיעו עולים רבים לארץ ורבים מהם ביקשו להתגורר בתל-אביב. כדי לספק את הביקוש הגובר היה צורך לבנות בתל-אביב בתים חדשים במהירות ובזול. מאחר שהשטחים שמצפון לירקון לא היו בנויים כלל, הוחלט להקים שם שכונות חדשות בעיקר בעבור העולים החדשים. אבל העירייה הייתה מעוניינת שגם תושבים ותיקים יעברו לגור בשכונות החדשות. לכן, כדי למשוך אותם לשכונה, נבנתה בה גם קבוצה של בתים דו-קומתיים שנועדו לאמנים. כשהאמנים עברו לגור בשכונה, הם משכו אחריהם תושבים ותיקים נוספים, וכך הפכה השכונה לאזור מבוקש. גולדה מאיר, ראש-הממשלה לשעבר, שהתגוררה בשכונה, ביקשה לקרוא לה רמת אביב, כשמו של מלון רמת אביב שנבנה ופעל סמוך לשכונה עוד לפני שהחלו לבנות אותה.

בתכנון השכונה השקיעו מחשבה רבה, ושמו דגש גם על השירותים החברתיים שיפעלו בה. לדוגמה, הוקם בה מעון עולים, "בית ברודצקי", שהפך למרכז חברתי חשוב. במרכז השכונה נבנה מרכז מסחרי, ולצדו גן ציבורי גדול ובית-הספר התיכון אליאנס – " כל ישראל חברים". מן המרכז נמתחים רחובות עם צמחיה רבה, ומכאן השם – רמת אביב הירוקה.