ציונה תג'ר הייתה בתם הבכורה של שמואל וסולטנה תג'ר, מבוניה ומקימיה של העיר תל-אביב,
שביתם בשדרות רוטשילד היה הבית הראשון בן שתי קומות בעיר.
בילדותה למדה ציונה בנווה-צדק. את לימודי הציור החלה בעת שלמדה בגימנסיה "הרצליה", ואחר-כך המשיכה לבית-הספר לאמנות "בצלאל" בירושלים. אבל היא רצתה יותר, והוריה שלחו אותה ללמוד בפאריס, להגשים את חלומה ליצור בחברתם של אמנים גדולים ומפורסמים, וביניהם פיקאסו, מונה ואחרים.
כשחזרה ארצה, הצטרפה ציונה תג'ר לאמנים הצעירים והמחדשים בארץ, כמו ראובן רובין, סטימצקי וזריצקי. היא הייתה חלק מחבורה גדולה שכללה סופרים, משוררים ושחקנים, וביניהם חיים נחמן ביאליק, אברהם שלונסקי וחנה רובינא. הם היו נוהגים להיפגש בבתי-קפה או בבתים פרטיים בתל-אביב, ובמפגשים האלה היו מתווכחים על עתיד התרבות בארץ-ישראל, מחליפים דעות ומעשירים האחד את השני.
ציונה אהבה להסתובב ברחובות העיר, לצייר את נופיה ואת אנשיה, אבל יותר מכל היא הרבתה לצייר את חבריה והשאירה לנו אוצר גדול של פורטרטים של אנשי רוח בני תקופתה, כמו אברהם שלונסקי, ראובן רובין ועוד רבים אחרים.
כבר בראשית דרכה נחשבה ציונה תג'ר ציירת מן השורה הראשונה. בשנת 1931 נערכה לכבודה תערוכת יחיד בגימנסיה הרצליה, ומאז היא הציגה בתערוכות רבות.
באחד מאלבומיה רשמה ציונה: "הרגשתי שאין לי זכות קיום בלעדי הציור".
ציונה תג'ר נחשבת אחת ממניחי היסוד לציור המודרני במדינת ישראל. היא נפטרה בשנת 1982.
שדרות רוטשילד עם מגדל המים, 1928 שמן על בד
© משפחת האמנית. באדיבות אוסף הפניקס הישראלי – חברה לביטוח בע"מ
