בכ"ט בנובמבר 1947 נערכה הצבעה באו"ם (ארגון האומות המאוחדות – ארגון של רוב מדינות העולם) שנועדה לקבוע את עתידה של ארץ ישראל, שבאותם ימים שלטו בה הבריטים (האנגלים). בהחלטה, שנציגי רוב המדינות הצביעו בעדה, נקבע: הבריטים יעזבו את ארץ ישראל בחודש מאי 1948, ועם עזיבתם יקומו בארץ ישראל שתי מדינות – אחת ליהודים ואחת לערבים. ההחלטה הזאת מכונה "תכנית החלוקה". היהודים קיבלו את בשמחה את ההחלטה על אישור תכנית החלוקה, והערבים דחו אותה.

למחרת ההצבעה באו"ם, הערבים תושבי הארץ פתחו במתקפה על היישובים היהודיים.

כך החלה מלחמת העצמאות של מדינת ישראל.

ומה קרה בתל-אביב באותם ימים? ההרוג הראשון בהתפרעויות שפרצו בעקבות ההחלטה באו"ם היה סוחר מתל-אביב. במשך השבועיים הראשונים של ההתפרעויות נהרגו אנשים נוספים בעיר, בעיקר בשכונות הקרובות ליפו. כמה מהם נפגעו מירי של צלפים ממסגד חסן בק ביפו.

ישראל רוקח, ראש עיריית תל-אביב באותם ימים, ויוסוף הייכל, ראש עיריית יפו, ניסו להרגיע את הרוחות ואת ההתפרעויות, אבל הם לא הצליחו. היריות וההתקפות ההדדיות של הערבים ושל היהודים נמשכו וזה גרם לפגיעה במסחר ולעזיבת תושבים שהתגוררו בשכונות שנפגעו בתל-אביב וביפו.

בסוף חודש אפריל 1948, גדוד של האצ"ל (מחתרת צבאית עברית שפעלה לפני קום המדינה) תקף שכונה בצפון יפו וכבש אותה. ארגון צבאי עברי אחר, ההגנה, הקיף את יפו מכל צד וכמעט כל תושבי יפו עזבו את העיר. אחרי יותר משבועיים, יום לפני ההכרזה על הקמת מדינת ישראל, חתמו מנהיגי יפו על הסכם כניעה.

למחרת, ביום שישי, ה' באייר תש"ח (ה-14 במאי 1948), מעט לפני כניסת השבת, התקיימה בבניין של מוזיאון תל-אביב (לשעבר ביתו של מאיר דיזנגוף, בשדרות רוטשילד) הכרזת המדינה: בנוכחות נציגי העם ומנהיגי היישוב היהודי, הכריז דוד בן-גוריון על הקמת מדינת ישראל. הוא הקריא את "מגילת העצמאות" של המדינה החדשה, הרב פישמן הכהן מימון ברך, נציגי העם חתמו על המגילה וכולם סיימו בשירת "התקווה".

ההתרגשות והשמחה הייתה גדולה.

למחרת עזבו הבריטים את הארץ , ולארץ פלשו צבאות של חמש ממדינות ערב: מצרים, סוריה, לבנון, עיראק וירדן. באותו יום הפציצו מטוסים מצריים את תל-אביב, וההפצצות נמשכו עוד כחודשיים. באחת ההפצצות על התחנה המרכזית נהרגו 41 איש.

בשנה הראשונה לקיומה של מדינת ישראל שימשה תל-אביב כבירתה, כי ירושלים הייתה תחת מצור. הכנסת, בית-הנבחרים של המדינה החדשה, פעלה בתל-אביב, עד שבחודש דצמבר 1949, הכריז בן-גוריון על ירושלים כבירת ישראל.