בגן העצמאות, על חוף ימה של תל-אביב, ניצב פסל. יצר אותו הפסל דב פייגין. הפסל מורכב מכמה צורות גיאומטריות – ריבוע ובתוכו פתח בצורת עיגול, ומלבן שנוצר משורה של כעין צינורות בקווים ישרים ומדויקים. אפשר לראות בפסל הזה דימויים שונים: העיגול יכול להזכיר את צורת העולם או פתח למקום כלשהו, ואולי הוא מזכיר לכם משהו אחר?... הפסים הישרים יכולים להזכיר מיתרים של גיטרה או את מיתרי הלב, וגם פתח מבעד לתריסים או מסלולי עלייה לשמים, ואולי הם מזכירים לכם דברים אחרים?...

פסלו של דב פייגין, בגן העצמאות

הפסל משולב בנוף, הוא מסתיר את הנוף, אבל אפשר להציץ בנוף בעדו – מבעד לפתח העגול או מבעד לרווחים שבין הפסים. כשמתבוננים בפסל אפשר לבחון את הקשרים המיוחדים בינו ובין הנוף שהוא נטוע בו. אפשר, למשל, להשוות ביניהם:

• הפסל בנוי מצורות גיאומטריות מדויקות, בעוד שהנוף טבעי ובעל צורות מגוונות;
• הצורות בפסל קבועות ואינן משתנות, בעוד שהצורות בנוף משתנות כל הזמן: העלים נושרים מהעצים, דרך הפתח העגול בפסל אפשר לראות את השמיים שביום אחד נעים בהם עננים, וביום אחר הם בהירים, ביום הם תכולים ובלילה שחורים וזרועי כוכבים;
• הצבע של הפסל איננו טבעי, הוא צבוע בצבע תעשייתי, ואילו בנוף אנו רואים את צבעי הטבע; הצבע של הפסל הוא אחיד, ואילו צבעי הנוף שונים ויש בהם גוונים שונים של אותם צבעים;
• הפסל הוא מעשה ידי אדם ולכן הוא מדויק ומתוכנן לגמרי, בעוד שהנוף בגן איננו בשליטתו של האדם. לכן, למרות שגם הגן הוא יצירה של האדם, האדם איננו יכול לקבוע לאיזה כיוון יתפתח כל ענף של שיח או של עץ, באיזה אור יואר הגן בשעות היום השונות, או באיזה מסלול ישוטו העננים בשמים...