נחום גוטמן היה צייר וסופר, שחי בשנים 1898–1980.

נחום גוטמן נולד ברוסיה וכשהיה בן שבע עלה ארצה עם הוריו. בתחילה התגוררה המשפחה בשכונת נווה-צדק, שם מתה אמו של נחום גוטמן, והאב, שמחה בן-ציון, החליט לעבור להתגורר באחוזת בית, ההולכת ונבנית.

נחום אהב מאוד את השכונה הקטנה וכל השכנים אימצו אותו כבן ודאגו לו מאוד.

כבר בגיל 12 החל גוטמן מתעד ברישום ובציור את העיר תל אביב ההולכת ונבנית לנגד עיניו. הוא רשם וצייר את גבעות החול שעליהן עבדו הבנאים של "אחוזת בית", את רחוב הרצל – הרחוב הראשון בשכונה, את גימנסיה הרצליה – הבניין הגדול והמרשים ביותר בשכונה, את מגדל המים הראשון, את תושבי השכונה יושבים על הגדרות ומקשיבים לקונצרט ועוד ועוד.

לימים, כשהפך נחום גוטמן לאחד מצייריה הבולטים של תל-אביב, ושל המדינה כולה, פנו אליו וביקשו שיעצב את סמל העיר תל-אביב, ואכן, הסמל שהוא יצר משמש עד היום כסמלה של העיר (בשינויים קלים).

ציוריו של נחום גוטמן צבועים בצבעים עזים ובאור רב. הוא רצה לבטא בהם את האווירה של הארץ, עם האור החזק של השמש והצבעוניות הרבה הנובעת מן האור הזה. בציורים ניכרת האהבה שרחש גוטמן לארץ, לאנשיה ולנופיה.

בשנת 1966 נענה גוטמן להזמנתה של עיריית תל-אביב-יפו ליצור פסיפס גדול המתאר תמונות מחיי העיר. הפסיפס הזה נמצא בכניסה למגדל שלום.

נחום גוטמן היה גם סופר, והוא הרבה לכתוב סיפורי ילדים ואגדות על ארצות רחוקות. למשל, הוא כתב ואייר את הספר "לובנגולו מלך זולו", המבוסס על רשמי מסע אישי שלו באפריקה, ואת הספר "שביל קליפות התפוזים", המספר את קורותיהם של תושבי תל-אביב במלחמת העולם הראשונה.

בשנת 1978 קיבל נחום גוטמן את פרס ישראל לספרות ילדים.

אחרי מותו של גוטמן נפתח בשכונת נווה-צדק מוזיאון לזכרו, ובו מוצגות יצירותיו וכן כמה וכמה מן הספרים שהוא אייר. כדאי לכם לבקר שם.