בימיה הראשונים של תל אביב לא היה קשר הדוק בין העיר לבין הים. לא היו מצילים
בחוף, וכשתלמידים רצו להתרחץ בים המורים שלהם ליוו אותם והשגיחו עליהם. המציל הראשון של העירייה היה שוטר, שהשגיח על הסדר גם בחוף הים.
ראש העיר הראשון של תל אביב, מאיר דיזנגוף, תכנן שלאורך חוף הים יקומו מפעלי תעשייה, ייבנה נמל, ותיסלל מסילת רכבת.
התושבים של תל אביב - הם הפכו את חוף הים למקום בילוי ונופש. התושבים גילו עניין רב בחוף הים ובאפשרויות הבילוי בו: רחצה, שחייה, דיג ומנוחה. בשבתות חוף הים היה מקום מפגש הומה אדם, והוא שימש מגרש משחקים גדול לילדים ולהורים שהגיעו אליו בימי הקיץ הלוהטים.
רק בשנות העשרים של המאה הקודמת (כלומר, עשר שנים ויותר אחרי הקמת תל אביב) הוקמו חופי רחצה רשמיים. חוף הרחצה הראשון היה בסוף רחוב אלנבי, והעירייה שרצתה להקל על התושבים את ההגעה לחוף, המשיכה את סלילת הרחוב עד הים. גם "קזינו גלי אביב" הוקם אז. הקזינו לא היה מקום הימורים, אלא בית קפה ומסעדה. הקזינו שימש מרכז בילוי לאמנים ולסופרים, כמו חיים נחמן ביאליק ואחד העם, ומקום שאליו היו מביאים אורחים נכבדים שהיו מגיעים לעיר.
פקודת העירייה בנושא רחצה שהיה על השוטרים לאכוף, 1921
באדיבות הארכיון העירוני, עיריית תל אביב
גם הטיילת הוקמה אז, והיא נמשכה מכיכר הכנסת של היום עד אזור מלון שרתון (שהוקם מאוחר יותר), ונוספו בתי קפה ובתי מלון.
בשנת 1925 הוזמן לישראל מתכנן הערים גדס על ידי דיזנגוף על-מנת ליצור תוכנית ראשונה לעיר המתפתחת. גדס האמין שהים הוא משאב (אמצעי שעומד לרשות התושבים והם יכולים להשתמש בו לצרכים שונים) חשוב עבור התושבים. לכן הוא תכנן רחובות שכיוונם יהיה ממזרח למערב, כלומר יהיה אפשר להגיע דרכם עד הים. מהרחובות האלה תיכנס רוח נעימה מהים אל תוך העיר (בריזה) ותרענן אותה.
הרעה במצב חוף הים - עם פרוץ מלחמת העולם השנייה אסרו הבריטים את הרחצה בים, ובנוסף הוזרמו שפכים לים. במשך השנים החופים נעזבו, הטיילת הוזנחה, בתי הקפה ובתי המלון הידרדרו. גם בשנים שלאחר מלחמת העצמאות, בשנות החמישים של המאה הקודמת, הטיילת הוזנחה והתפוררה, כתוצאה מהקשיים שהיו למדינה בשנותיה הראשונות. הזנחת החופים נמשכה גם בשנים הראשונות שלאחר קום המדינה, כי המדינה הצעירה התמודדה עם קשיים רבים וחשובים ולא התפנתה לטפל בחוף הים.
שיקום אזור חוף הים- בשנות השישים של המאה הקודמת החל ראש העיר, מרדכי נמיר, לשפר את האזור. הוקמו שוברי גלים, נבנתה מרינה (מעגן לסירות) והחלו להיבנות בתי מלון של רשתות בינלאומיות, כמו הילטון ושרתון.
אחר כך, בשנות השבעים של המאה הקודמת, החלו בשיפוץ והרחבה של הטיילת, ולמעשה בבנייתה מחדש. הטיילת נקראת "טיילת להט" על שם ראש עיריית תל אביב-יפו שלמה להט, שפעל לשיקומה.
היום- לתל אביב- יפו יש 14 ק"מ של חוף ים, ובהם 13 חופי רחצה מסודרים. לטיילת ולחופים מגיעים מבקרים רבים, ביניהם גם תיירים. בתי המלון, בתי הקפה והמסעדות שוקקים חיים.
מסעדה על אחד החופים של תל- אביב
מה עוד מתכננים?
עיריית תל אביב- יפו מעוניינת שהעיר תהיה פתוחה לים. התכנון הוא להמשיך לפתח את רצועת החוף, לחבר את כל חלקי הטיילת לטיילת רצופה- מנמל יפו לנמל תל אביב, אולי לבנות טיילת נוספת ממש על קו המים, אולי להקים שירותי מעבורת לערים אחרות בים התיכון ועוד.