השווקים בתל-אביב-יפו הם חלק מהעבר של העיר וחלק חשוב בחיי היומיום של התושבים.

השוק הוותיק ביותר הוא שוק הפשפשים ביפו. הקימו אותו העות'מאנים (הטורקים) במאה ה-19, לפני כ-250 שנה. בתקופה זו חיי המסחר פרחו בעיר, ויפו שימשה עיר נמל ומרכז לעולי רגל.

היום שוק הפשפשים הוא כמה רחובות צפופים סמוך לכיכר השעון. אפשר למצוא בו חפצים עתיקים בעלי ערך וגם סתם דברים ישנים: בגדים, ספרים, שטיחים, רהיטים. לפני כשלוש שנים השוק חודש ושופץ על ידי העירייה. מאז נערך בו מדי קיץ ”הפשפשוק", אירוע שנערך בימי חמישי בערב ובמהלכו המפשפשים בשוק נהנים ממוזיקה, ממופעי רחוב ומתערוכות.

השוק הוותיק פחות הוא שוק הכרמל, הקרוי על שם הרחוב שלאורכו הוא נמצא. את השוק הזה פתחו ב-1920 עולים מרוסיה, שהיו בעלי קרקע באזור והשוק היה מקור הפרנסה שלהם.

היום שוק הכרמל הוא השוק המרכזי בעיר. מוכרים בו בעיקר פירות, ירקות, בשר ודגים, ולצדם בגדים, מוצרי סדקית (חוטי תפירה, כפתורים וכדומה) וכלי בית, וברחובות הסמוכים יש מסעדות ומזללות למיניהן.

במשך השנים השוק גדל והתפשט, והיום הוא משתרע על כל השטח שבין הרחובות אלנבי בצפון, כרם התימנים במערב, מסוף כרמלית בדרום וכרמל במזרח.

השוק הצעיר ביותר הוא שוק לוינסקי. השוק נמצא ברחובה המרכזי של שכונת נווה שאנן, שנבנתה לפני כ-80 שנה. השוק הוקם על ידי עולים שהגיעו לשכונה מהעיר היוונית סלוניקי. הם פתחו חנויות ומכרו בהן אוכל בסגנון יווני. מאוחר יותר הצטרפו אליהם גם חנויות של עולים שהגיעו מטורקיה, מפרס (איראן) ומברית המועצות לשעבר.

השוק הזה נקרא לפעמים גם "שוק התבלינים", משום שיש כאן הרבה חנויות תבלינים מכל הסוגים ובכל צבעי הקשת. מוכרים בהן גם פירות יבשים, אורז, גבינות, מאפים ועוד דברים רבים וטובים.