נוה-צדק היא השכונה היהודית הראשונה שהוקמה מחוץ לחומות יפו. היא נוסדה בשנת 1887.

הסיבה העיקרית להקמת השכונה היו תנאי החיים הקשים ששררו ביפו באותה תקופה: התושבים התלוננו על צפיפות רבה ולכלוך.

אהרון שלוש, שהיה בעל קרקעות באזור שמחוץ לחומות יפו, היה הראשון שהקים בית בשטח הזה. כדי למשוך עוד מתיישבים להקים בתים באזור, הוא מכר קרקעות לאגודה שייסדה את השכונה. בתוך חמש שנים הוקמו בשכונה החדשה כחמישים בתים.

השם שנבחר לשכונה החדשה, נוה-צדק, לקוח מספר ירמיה: "...... בשובי את שבותם יברך השם נוה-צדק הר הקודש" (פרק לא ,פסוק כב).

מרבית הבתים בשכונת נוה-צדק נבנו בפשטות ובצניעות מאבני כורכר מקומיות. בתים אחדים נבנו בפאר רב, בעבור נכבדי השכונה. הבתים בשכונה נבנו צמודים זה לזה. צורת הבנייה הזאת חסכה קרקע והוצאות בנייה, וגם תרמה לתחושת הביטחון של המתיישבים. השכונה החדשה התפתחה במהלך השנים, והוקמו בה גם בתי מלאכה וחרושת ומבני תרבות וחינוך.

במשך השנים נבנו שכונות נוספות לצדה של נוה-צדק, שהפכה להיות חלק מן העיר החדשה תל-אביב. עם הזמן, רבים מתושבי השכונה הישנה החלו לעזוב אותה, ועברו להתגורר בשכונות החדשות. לאט לאט הוזנחה השכונה, לכלוך והתפוררות החלו לשלוט בה. מחירי הדירות בשכונה ירדו מאוד, ונכנסו לגור בהן בעיקר עולים חדשים ודיירים שלא יכלו להרשות לעצמם להתגורר במקומות שנחשבו טובים יותר.

המצב בשכונה החמיר כל-כך עד שהוכנה כבר תכנית להרוס אותה כליל ולבנות במקומה מגדלי משרדים וכבישים רחבים. אבל, למרבה המזל, המועצה לשימור מבנים ואתרים היסטוריים, יחד עם אזרחים שצביון העיר חשוב להם, יצאו למאבק ציבורי נגד ביצוע התכנית הזאת. מאבקם הצליח, ובמקום הרס בוצעו באזור כולו פעולות של שימור ושיקום, הבתים הישנים בשכונה שופצו לפי סגנון הבנייה המקורי שלהם, ותושבים חדשים (צעירים ברובם...) נכנסו לגור בהם. גם בתי-הספר של השכונה שופצו, והם הפכו ל"מרכז סוזן דלל", מרכז תרבות שוקק חיים.

היום שכונת נוה-צדק היא פנינה המושכת אליה מבקרים רבים.