האם ביקרתם פעם ביפו? האם הסתובבתם בסמטאות העתיקות שלה, או אולי פגשתם דייגים עומדים על המזח בנמל? מה מיוחד בעיר הזאת?

יפו היא עיר עתיקה. לאורך ההיסטוריה היא הייתה ידועה כעיר נמל מרכזית.

במשך מאות שנים שימשה יפו שער ראשי לסחורות ולנוסעים שהגיעו לארץ ישראל. את הנמל ביפו הקימו הודות לקו החוף הטבעי שלה, שיצר מפרץ קטן, מוגן מפני הרוחות.

יפו מוזכרת לראשונה בתנ"ך בספר יהושע. נאמר שם שהיא עיר על גבול הנחלה של שבט דן. במקום אחר בתנ"ך (דברי הימים ב') כתוב שלנמל יפו הגיעו אניות שהביאו עמן עצים מצור ומצידון לבניית בית-המקדש הראשון.

יפו מוזכרת בתעודות עתיקות מלפני יותר מ-3,000 שנים. באותה תקופה היא נכבשה על-ידי המצרים. במשך שנות קיומה יפו נכבשה כמה פעמים, על-ידי בני עמים שונים.

יש כמה הסברים לשמה של יפו: לפי אחת האגדות, השם יפו הוא הוכחה לכך שיפת בנו של נח בנה אותה. על-פי אגדה יוונית אחת, יפו נקראת על שמה של "יופיאה" היא קסיופיאה, אמה של אנדרומדה. ויש כאלה שאומרים שיפו נקראת כך פשוט כי היא יפה.

לפני 200 שנה בערך, כאשר בארץ שלטו התורכים, בוצעו ביפו פעולות חידוש ובנייה נרחבות, מפני שהיא ניזוקה קשה במלחמות רבות. באותה תקופה, רוב התושבים בעיר היו מוסלמים, ונוסף עליהם גרו בה גם יהודים ונוצרים. העיר התפשטה ומספר תושביה גדל בקצב מסחרר. בסביבת העיר נטעו פרדסים רבים, ושמה של העיר היה מפורסם בארץ ובחוץ-לארץ בזכות גידול ההדרים. השם "תפוזי יפו" הפך לסמל מסחרי לתפוזי הארץ כולה.

אחת הדרכים המפורסמות להובלת סחורות מנמל יפו הייתה דרך עתיקה מנמל יפו לירושלים. עד היום יש בירושלים רחוב ראשי ששמו "רחוב יפו", וביפו יש רחוב ראשי ששמו "רחוב ירושלים".

יפו, כמו ערים עתיקות אחרות, הייתה מוקפת חומה. אבל לפני כ-120 שנה היה צורך להרוס חלק מחומות העיר, כדי שהעיר תוכל להתפתח ולהתפשט. ערבים ויהודים הקימו אז בתי-מגורים מחוץ לחומות. שכונות ערביות שהוקמו אז מחוץ לחומות היו למשל עג'אמי ומנשייה ושכונות יהודיות שהוקמו מחוץ לחומות היו למשל נווה צדק ונווה שלום.

יפו עצמה המשיכה לשמש מרכז חשוב בעבור היהודים שישבו בין החומות או בשכונות שמחוצה להן. שכנו בה מבני ציבור חשובים: בית-חולים, סמינר למורים, בנק, בתי-מלאכה ובתי-חרושת. העיר שימשה גם כמרכז לבאים לארץ: היו בה אכסניות רבות לעולים, ותעסוקה רבה שסיפקו הפרדסים, הנמל, והתיירים.

כאשר פרצה מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1914, היו ביפו כ-45,000 תושבים, וביניהם כ-13.000 יהודים. התושבים הערבים והתושבים היהודים קיימו בדרך-כלל יחסי שכנות טובים. אבל בשנת 1921 פרצו ביפו מעשי אלימות של ערבים נגד יהודים ( התקפות כאלה אירעו גם ביישובים נוספים, כמו פתח-תקווה וחדרה). מעשי האלימות גרמו ליהודים רבים לעזוב את יפו ולעבור לתל-אביב, העיר הצעירה שקמה בסמוך.

לפני מלחמת העצמאות נחשבה יפו לאחד המרכזים החשובים ביותר של האוכלוסייה הערבית בארץ. בהצעת החלוקה של האו"ם, שניתנה בכ"ט בנובמבר 1947, הוצע שיפו תהיה מובלעת ערבית בתוך השטח שיוקצה ליהודים, כלומר היא תהיה עיר ערבית מוקפת בשטחים יהודיים. בעקבות הצעת החלוקה שפרצו שוב מאורעות וצלפים מיפו ירו לעבר תל-אביב. ב-13.5.1948, יום לפני ההכרזה על הקמת מדינת ישראל, ההגנה והאצ"ל כבשו את יפו, ורוב התושבים הערביים נאלצו לעזוב. רובם עזבו לעזה ולביירות - בירת לבנון.

מסוף שנת 1948 התיישבו ביפו אלפי עולים חדשים.

בשנת 1950, אוחדו הערים יפו ותל-אביב לעיר אחת ששמה תל-אביב-יפו.