תחנת הכוח לייצור חשמל "רדינג", שנקראה על שמו של הלורד האנגלי-יהודי רופוס רדינג, נפתחה בשנת 1938, סמוך למקום שבו נחל הירקון נשפך אל הים התיכון (שפך הירקון). תחנת רדינג היא תחנת הכוח השלישית שהוקמה בארץ ישראל. שתי התחנות שקדמו לה היו בנהריים שבעמק הירדן, ובחיפה. היוזמה להקמת התחנה הייתה של פנחס רוטנברג - האיש שהקים וניהל את חברת החשמל ויזם גם את הקמתה של תחנת הכוח המפורסמת בנהריים. הצורך להקים תחנת כוח נוספת נבע מזה שהשתיים האחרות לא יכלו לספק את כל צריכת החשמל בארץ, וגם מסיבה ביטחונית: היה חשש שהעימותים שהיו אז בארץ בין יהודים וערבים יביאו לפגיעה בקווי החשמל וכך תיפגע הספקת החשמל מן התחנות בצפון.

כשבנו את תחנת רדינג היא הייתה מרוחקת מאזורי המגורים של תל-אביב-יפו. באותה תקופה לא היו עדיין שכונות מגורים מצפון לנחל הירקון. אבל במשך השנים העיר התפתחה, והשכונות הצפוניות שלה הגיעו עד התחנה, ואף מצפון לה.

במשך השנים בוצעו שינויים רבים בתחנת הכוח רדינג. התחנה המקורית הורחבה, ולאחר קום המדינה הוקמו בצמוד לה תחנות נוספות, כך היא הפכה לרדינג א', שלצדה רדינג ב', רדינג ג' ורדינג ד'. כיום פועל רק המתקן שנמצא ברדינג ד'. המתקן הזה מייצר חשמל באמצעות גז טבעי ולא באמצעות שריפת דלק. השימוש בגז מצמצם את זיהום הסביבה.

עיריית תל-אביב-יפו החליטה לשמר את המבנים הישנים, הלא פעילים, של תחנת הכוח, ולהפוך אותם לחלק מן הנוף העירוני. הבניין של רדינג א', למשל, שוקם והפך למתחם תרבות, שמתקיימות בו תערוכות, ונערכים בו מופעי תיאטרון ופעילויות קהילתית.

רדינג ד' בולטת בנוף העירוני בארובתה הגבוהה, המתמרת לגובה של 150 מטר. המטרה של בניית ארובה כה גבוהה הייתה להקטין את זיהום האוויר: החלקיקים שנוצרים בתהליך הייצור נפלטים לשכבות הגבוהות של האטמוספרה, וכך הם אינם מגיעים לאוויר שנושמים בני-האדם.

הארובה הגבוהה של רדינג ד' עוצבה מחדש כפסל סביבתי והיא ונראית יפה במיוחד עם רדת החשיכה.